<h1>העיטור אות ש' שכירות</h1>
<h2>דף כו:</h2>
גרסינן בפרק [האשה נקנית] (כ"ו:) מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ואמר עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו וכו' עד ונטלו שכרן זה מזה שמע מינה דשכירות נקנה בכסף ושמע מינה מכי שכרה כחצירו דמי וקני מה שבתוכה באגב אבל בלא אגב לא קני. והא דאמרינן גבי בהמה (קידושין כ"ה:) בשוכר את מקומה מסתברא דאמר ליה אגב דאי סלקא דעתך בשכירות לחודיה קני וכחצירו משוינן ליה כי קא מיבעיא לן (קידושין כ"ז.) שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו ואמרינן תא שמע עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו למה ליה למימר ומקומו מושכר לו למעשר תיפוק ליה דקני ליה משום שכירות דהוה ליה כשוכר את מקומו אלא לאו שמע מינה דלא קני ליה אלא באגב. ושמע מינה כי מקנינן אגב ארעא לא בעינן דליהוו ליה במתנה אלא בשכירות כל דהו קנו מטלטלין אגביה. ור' יהושע ששכרה לרבי אלעזר בן עזריה שנתן לו רבן גמליאל רשות דהא קימא לן אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אלא אם כן נתנו לו הבעלים רשות להשאיל ולהשכיר.
<h2>דף כז.</h2>
כתב שכירות קרקע בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי ואגרי ליה ביתא פלן בסימנהא ובמצרנהא בכך וכך דינרין בשתא וקבילית מניה אגר ירחא קמא וקביל עליה למפרע לי אגרא דילי בכל ירחא וירחא ולא יהא לי רשותא ולא לכל מאן דאתי מחמתי לאוסופי עליה על אגר ביתא דכתיב לעיל עד דמטי זמניה ולא לאפוקי מגו ביתא כי יהיב לי אגרא ואף על גב דאיצטריכו לי זוזי לזבוני וכדו השתא סלקית נפשאי מההיא ביתא לגמרי עד משלם זימנא ועלי ועל ירתאי בתראי לפצויי ליה ולסלוקי מעליה ומעל ירתוהי כל מאן דיקום ויטעון ויערער עליה ועל מאן דאתי מחמתיה ולאוקומי בידיה ובידא דאתי מחמתיה עד מישלם זימנא ושכירות דא שרירא וקיימא דלא להשנאה ודלא למהדר ביה בביטול כל מודעי וחומר ואחריות שטרא דנן כחומר כל שטרי שכירות דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא וקנינא מפלני לפלני על כל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה.
